כל מה שרציתם לדעת על לוח השנה היהודי

מבוא

מאז תקופת התנ"ך נעשה שימוש בתופעות אסטרונומיות שונות כדי לבסס הגדרות יהודיות ייחודיות ליממה ולשעות היממה, לחודשים ולשנים.

בניגוד לשעון המקובל, בשעון היהודי אורך הימים והשעות משתנה כל עונה בהתאם לזמני השקיעה, לזמן צאת הכוכבים, לשעת הזריחה ועלות השחר. החודשים והשנים בלוח השנה היהודי נקבעים על פי מחזורי הירח והשמש גם יחד.

למרות שהחודשים נקבעים לפי מחזור הירח, הלוח חייב להתאים לעונות השנה, הנקבעות על פי השמש. לפיכך, לוח השנה היהודי מבוסס על מחזור הירח ומחזור השמש. ההפרש שבין השנה הסולרית (הנקבעת לפי השמש) – 365 ימים בשנה – לבין השנה הלוארית (הנקבעת לפי הירח) – 354 ימים בשנה – נפתר על ידי כך שמדי פעם מוסיפים חודש לשנה העברית ויוצרים בכך "שנה מעוברת" המורכבת משלושה-עשר חודשים.

בעבר, הסנהדרין בירושלים היה זה שקבע את ראשי החדשים וכן אלו שנים יהיו מעוברות ואלו לא. חברי הסנהדרין הסתמכו על עדויות מתצפיות במולד הירח, נתונים אסטרונומיים ושיקולים נוספים.

אולם, במאה הרביעית שלאחר חורבן בית המקדש, כאשר דיכויים ורדיפות איימו על המשך קיומה של הסנהדרין, נוסד לוח שנה קבוע – המבוסס על סודותיה השמורים היטב של הסנהדרין ביחס לחישובים הקשורים בלוח השנה. לוח שנה זה הינו לוח השנה על פיו מחושבים כיום מולדי הירח וחגי ישראל אותם אנו חוגגים.

כמו המערכת המקורית שהייתה מבוססת על תצפיות, גם מערכת זו מבוססת על עקרון השמש והירח גם יחד. היא גם מיישמת חוקים מסוימים שלפיהם משולבים חישובים אסטרונומיים מסובכים עם דרישות היהדות ויחדיו מספקים מערכת מדויקת להפליא.

במאמר שלפניכם תמצאו תקציר של הגורמים השולטים בקביעת השעה, היום, החודש והשנה על פי היהדות.

השעות

לשעה יש משמעות מיוחדת בחוק היהודי. "השעה השלישית ביום" איננה 3:00 לפנות בוקר, או שלוש שעות בנות 60 דקות כל אחת לאחר זריחת השמש. שעה על-פי ההלכה מחושבת על ידי לקיחת זמן אור היום הכולל שביום מסוים, החל בזריחת השמש וכלה בשקיעתה,1 וחלוקתו של זמן זה לשנים-עשר חלקים שווים. שעה הלכתית כזו נקראת "שעה זמנית" – שעה יחסית – והיא משתנה לפי העונה ואפילו לפי היום הספציפי.

למשל: ביום בו השמש זורחת בשעה 5 בבוקר ושוקעת ב-7:30 בערב, שעה זמנית אחת – שעה יחסית אחת – תימשך 72.5 דקות. השעה השלישית ביום תגיע לסיומה בשעה 8:37:30 בבוקר.

מידע זה הוא חשוב כיוון שמצוות רבות מתבצעות בזמנים ספציפיים במהלך היממה. חישובם של הזמנים הללו על פי ההלכה תלוי בסכום הכולל של שעות האור באותו אזור.

לחצו כאן לזמנים ההלכתיים באיזורכם.

הימים

"ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד" (בראשית א, 5).

תאריכי לוח השנה היהודי

כשאלוקים ברא את הזמן, הוא ברא קודם כל את הלילה ולאחר מכן את היום. לכן, תאריכי לוח השנה היהודי מתחילים בלילה הקודם ליום. בעוד יום בלוח השנה האזרחי מתחיל ונגמר בחצות הלילה, יום יהודי נמשך מרדת החשכה עד רדת החשכה. השבת מתחילה ביום שישי עם שקיעת החמה, ונר זיכרון ביום השנה לפטירה מודלק כבר בערב קודם לכן. אם י' באייר חל ביום רביעי ותינוק נולד ביום רביעי בערב אחרי רדת החשכה, יום הולדתו של הילד יהיה בי"א באייר ולא בי'.

בתאריכים שבהם אסור לבצע מלאכות מסויימות – כגון עבודה בשבת או בחגים – האיסור מתחיל כבר בערב הקודם, עם שקיעת החמה.

למרות שהחג – או השבת – מתחילים כבר בערב קודם לכן, ישנם מצוות רבות – כשמיעת השופר בראש השנה, נטילת ארבעת המינים בסוכות או שמיעת המגילה בפורים – החייבות להתבצע אך ורק במשך שעות היום.2

הגדרת רדת החשכה

אמנם כל יום מתחיל ומסתיים עם רדת החשכה, הרי הרגע המדויק שבו מתחיל הלילה – וכן התאריך הבא – אינו ברור.

שעת הדמדומים, מן השקיעה ועד שנראים שלושה כוכבים בשמים (צאת הכוכבים), היא שעה לא ברורה שידועה כ"שעת בין השמשות". השבת והמועדים מתחילים בעת השקיעה, שהיא ההגדרה המוקדמת ביותר של רדת החשכה, ומסתיימים כאשר שלושה כוכבים מופיעים בשמים בערב הבא, שהוא ההגדרה המאוחרת ביותר של רדת החשכה.

אם בן זכר נולד בשעה זו של בין השמשות יש להתייעץ עם רב כדי להחליט מתי לבצע את ברית המילה. כמו כן, אם אדם הולך לעולמו במשך זמן זה יש להיוועץ ברב כדי לקבוע מתי לקיים את מנהגי יום השנה לפטירה.

החודשים

מחזור הירח

לוח השנה היהודי מבוסס על מחזור הירח.3 לקראת תחילתו של מחזור הירח הוא מופיע כחרמש דקיק. זהו הסימן לתחילת החודש העברי. הירח גדל עד שהוא מתמלא, באמצע החודש, ואז הוא מתחיל לקטון עד שלא ניתן לראותו. הוא נשאר בלתי נראה במשך שני ימים בערך4 – ואז החרמש הדקיק מופיע שוב, והמחזור מתחיל מחדש.

כל המחזור לוקח בערך 29.5 ימים.5 מאחר שחודש צריך להיות מורכב מימים שלמים, יוצא שלפעמים חודש עברי נמשך עשרים ותשעה ימים (חודש כזה ידוע כחודש חסר) ולפעמים שלושים יום (חודש מלא).

ביהדות תמיד היה חשוב לדעת בדיוק מתי מתחיל החודש, כיוון שהחגים נקבעים לפי התאריך בחודש.

היום הראשון בחודש וכן היום השלושים בחודש (במידה והוא קיים) מלא נקראים ראש חודש ויש לו מעמד של חג למחצה.

החודשים היהודיים

ניסן הוא החודש הראשון בלוח השנה היהודי. לפני שהיהודים יצאו ממצרים, ביום הראשון של חודש ניסן, אלוקים אמר למשה ולאהרן: "החודש הזה לכם ראש חודשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה".6 (החודש הזה נקרא גם "היֶרַח הזה" בשל הקשר של החודש לירח). ומכאן תכונתו המיוחדת של לוח השנה היהודי: השנה מתחילה בראש השנה, ביום הראשון של חודש תשרי – הוא יום השנה לבריאתם של אדם וחווה. אבל תשרי אינו החודש הראשון. למעשה בתורה ראש השנה מוזכר כ"בחודש השביעי באחד לחודש".7

החודשים העבריים והתאריכים המיוחדים שבהם

קידוש החודש

"ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמור: החודש הזה לכם ראש חודשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה" (שמות יב, ב).

מניסוחו של פסוק זה, "הוא לכם..", הסיקו חכמינו כי האחריות על ציון החודש וקידושו – ציון מולד הירח – ניתנה בידי מנהיגי האומה, הסנהדרין, בית הדין הרבני הגבוה בכל דור.

במקור לא היה לוח שנה קבוע. לא הייתה דרך לקבוע מראש מה יהיה היום שבו יחולו החג או בר-המצווה הבאים, כיוון שלא הייתה דרך לקבוע מראש מתי יתחיל החודש. הסנהדרין נאלצה להחליט מחדש בכל חודש אם חודש זה יהיה בן 29 או 30 ימים – תלוי בזמן שבו אותר לראשונה מולד הירח של החודש הבא – ואז הם היו מקדשים את החודש החדש.

כיום

במאה הרביעית לספירה, החכם הלל השני חזה מראש את פירוק הסנהדרין והבין שלא נוכל להמשיך ולהתבסס עליהם בחישובי התאריכים. שהלל ובית דינו היו אלו שייסדו את לוח השנה הקבוע בו אנו משתמשים עד עצם היום הזה.

בהתאם ללוח שנה זו, בכל חודש בשנה – מלבד שלושה חודשים – יש מספר ימים קבוע:

· ניסן – 30

· אייר – 29

· סיוון – 30

· תמוז – 29

· אב – 30

· אלול – 29

· תשרי – 30

· חשוון – 29 או 30

· כסלו – 29 או 30

· טבת – 29

· שבט – 30

· אדר – 29 (חודש אדר א בשנה מעוברת – 30 יום)

ביחס לחודשים המשתנים כסלו וטבת, קיימות כמה אפשרויות: 1) שניהם יכולים להיות בני 29 יום (ואז זו נקראת "שנה חסרה"); 2) שניהם יכולים להיות בני 30 יום (ואז זו "שנה מלאה"); או 3) חשוון הוא בן 29 יום וכסלו בן 30 יום (ואז השנה נקראת "שנה כסדרה", ופירוש הדבר הוא ששני החודשים הללו מתנהגים לסירוגין כמו שאר חודשי השנה, כלומר חודש של 29 ולאחריו חודש של 30 ימים.) הלל ביסס גם את החוקים שמשמשים כדי לקבוע אם שנה היא חסרה, מלאה או "כסדרה".

כללי לוח השנה הקבוע מבטיחים גם שהיום הראשון של ראש השנה אף פעם לא יחול ביום ראשון, ביום רביעי או ביום שישי.8

כאשר הלל ייסד את לוח השנה הקבוע הוא קידש את כל ראש חודש עד שיבוא המשיח ויכונן את הסנהדרין מחדש.

קידוש החודש על ידי הסנהדרין

להלן מובא תיאור קצר של התהליך שלפיו נהגה הסנהדרין בימי קדם לקבוע את תאריך תחילתו של חודש חדש.

ביום ה-30 של כל חודש,9 הסנהדרין נהגה להתכנס בחצר הגדולה בירושלים הקרויה בית יעזק. עדים שטענו כי הם ראו את מולד הירח בלילה הקודם היו מגיעים לתת את עדותם ולהיחקר על ידי חברי הסנהדרין.10

חברי הסנהדרין היו כולם בעלי ידע אסטרונומי טוב. הם ידעו בדיוק מתי יופיע הירח החדש והיכן יהיה ניתן לצפות בו. אף על פי כן, קידוש הירח היה תלוי בכך שחרמש הירח החדש ייראה הלכה למעשה על ידי שני עדים. המלה "הזה" – החודש הזה לכם ראש חודשים..." פירושו משהו שרואים אותו בפועל.

רבני הסנהדרין נהגו לתשאל את העדים לפי סדר הגעתם. הם ידעו מה צריכות להיות התשובות הנכונות לשאלותיהם, ולכן יכלו לזהות בקלות טענות מזויפות. החל במבוגר יותר שבכל זוג, הם נהגו לשאול:11 "אמור לנו כיצד ראית את הירח – "

· באיזה כיוון הוא היה ביחס לשמש?12

· לאיזה כיוון פנה צדו האפל ביחס לשמש?

· באיזה גובה בשמים נראה הירח?

· לאיזה כיוון פנו קצותיו של הירח?

· מה היה רוחבו של הירח?

לאחר שהם סיימו לחקור את שני העדים הראשונים, הם נהגו להביא את בן הזוג שלו ולשאול אותו שאלות דומות. אם שני הדיווחים תאמו זה את זה, עדותם התקבלה.13

אותו יום, היום ה-30, הוכרז עתה כראש החודש של החודש החדש. ראש הסנהדרין נהג אז להכריז "מקודש!", וכולם היו משיבים, "מקודש! מקודש!". כעת נקבע רטרואקטיבית כי בחודש הקודם היו רק עשרים ותשעה ימים.

פרסום החודש החדש

בלילה הבא (הוא הלילה השני בחודש) הודלקו מדורות ענק על פסגות הרים שיועדו לכך. תצפיתנים שהוצבו על פסגות הרים אחרות היו רואים שהודלקה מדורה ואז היו מדליקים את מדורתם שלהם. שרשרת תקשורתית זו הובילה עד לבבל, ואפילו קהילות רחוקות מאוד קיבלו כך את הבשורה שהיום הקודם הוכרז כראש חודש.

מה שקרה בסופו של דבר היה, שבני כת הצדוקים14 החלו להדליק מדורות בימים הלא נכונים כדי לשבש את לוח השנה. כדי למנוע את הבלבול הופסק מנהג הדלקת המדורות בתור שיטת תקשורת, ובמקום זאת נשלחו שליחים לבבל ולמושבות יהודיות מרוחקות. זה לקח הרבה יותר זמן, ועיכוב זה היו לו (ועדיין יש לו) השלכות הלכתיות ביחס ליום החג השני הנחגג בתפוצות. ראו "מדוע בתפוצות נחגגים החגים יום אחד נוסף"?).

החודש בן שלושים הימים

אם לא הגיעו כל עדים ביום השלושים – או מפני שהירח עדיין לא "נולד" או מפני שלא היה ניתן לראותו – היום הבא, היום השלושים-ואחד, הוכרז אוטומטית כראש חודש, ובכך הפך החודש הקודם רטרואקטיבית לחודש מלא.15

השנים

השנה היהודית מתחילה בראש השנה, הוא היום בו נבראו אדם וחווה. מספרה של כל שנה נתונה היא מספר השנים שעברו מאז בריאת העולם (בזמן פרסום כתבה זו, למשל, השנה היא 2010 והשנה היהודית ה'תש"ע, ובמספרים: 5770).

כדי למצוא את השנה היהודית התואמת כל שנה שהיא בלוח השנה הגרגוריאני, יש להוסיף 3,760 למספר הגרגוריאני אם מדובר בתאריך שחל לפני ראש השנה. אחרי ראש השנה, יש להוסיף 3,761 למספר הגרגוריאני.

אורך השנה

שנה יהודית סטנדרטית היא בת 12 חודשים – ששה חודשים בני 29 ימים וששה חודשים בני 30 ימים – וסה"כ 354 ימים. הסיבה לכך היא שהחודשים שלנו מתנהלים לפי מסלול הירח, שאורך בערך 29.5 ימים. עקב וריאציות בלוח השנה היהודי,16 השנה עשויה גם להיות בת 353 או 355 ימים.17

שנה מעוברת

כתוב בתורה, "שמור את חודש האביב ועשית פסח לה' אלוקיך כי בחודש האביב הוציאך ה' אלוקיך ממצרים לילה...".18 כלומר, עלינו לדאוג לכך שחג הפסח ייחגג באביב.

למעשה, כל החגים שמקורם בתנ"ך – פסח, שבועות וסוכות – תלויים בעונות החקלאיות. שבועות הוא "חג הביכורים" וסוכות הוא "חג האסיף". עלינו לוודא שכל החגים נחגגים בעונות המתאימות להם.

לכן לוח השנה העברי צריך להתאים למחזור השמש ולעונות שנקבעות לפי מסלול השמש. הבעיה היא ששנת הירח, שנים עשר חודשי ירח המצורפים יחדיו, אורכת רק 354.4 ימים.19 שנת שמש, שאורכת כמעט 365.25 ימים,20 אורכת כמעט 11 ימים יותר. אם לא מבצעים שום התאמה, אזי חג הפסח יחול בכל שנה בתאריך המוקדם ב-11 ימים מן התאריך שבו נחגג בשנה הקודמת, ובסופו של דבר ייחגג בחורף ואז בסתיו, לאחר מכן בקיץ ולבסוף שוב באביב.

הפתרון לכך הוא להכניס מדי כמה זמן חודש נוסף בן 30 ימים בשנה, ובכך ליצר שנה בת 13 חודשים. שנה כזו נקראת "שנה מעוברת". שנה כזו משלימה את "הימים האבודים" בלוח השנה המתנהל לפי הירח, ומתרחשת בערך פעם ב-3 שנים.

החודש הנוסף הוא למעשה חודש כפול - לחודש אדר, החל בסוף לוח השנה העברי, מוסיפים חודש נוסף בשם אדר א'. בשנים מעוברות יש לנו שני חודשי אדר – אדר א' ואדר ב'.

לפיכך, לוח השנה היהודי מתנהל לפי הירח והשמש גם יחד. החודשים הם חודשים ירחיים, ואילו השנים הן שנים שמשיות. זאת בניגוד ללוח השנה הגרגוריאני, שבו השנה היא שנה שמתנהלת לפי השמש (שנה סולרית) והחודשים נוצרים על ידי חלוקת השנה ל-12 חלקים. כמו כן שונה לוח השנה היהודי מלוח השנה המבוסס אך ורק על הירח – לוח הנהוג במספר דתות, ושבו כל חודש נקבע על ידי הירח ושנה פשוט מורכבת מ-12 חודשי ירח המחוברים יחדיו.

תיקון הלל

כל עוד הסנהדרין (בית המשפט הרבני הגבוה) משלה בירושלים, לא היה קיים לוח שנה קבוע. הם נהגו להעריך כל שנה כדי לקבוע אם עליה להיות מוכרזת כשנה מעוברת.

כאשר הלל השני הנהיג את לוח השנה הקבוע לקראת פירוק הסנהדרין (ראה פרק "החודשים"), הוא גם הכניס שנים מעוברות ללוח השנה.

לוח השנה של הלל מתנהל במחזורים בני תשע-עשרה שנים, כשכל מחזור מכיל שבע שנים מעוברות: השנה השלישית, הששית, השמינית, ה-11, ה-14, ה-17 וה-19.

אורכה של שנה מעוברת סטנדרטית הוא 384 ימים, אם כי יכול היה גם להיות שאורכה 383 או 385 ימים.

קיימות בדיוק 14 תבניות שונות של לוח השנה העברי, והן נבדלות זו מזו על ידי אורך השנה והיום בשבוע שבו חל ראש השנה. כיוון שהחוקים מסובכים, תבנית יכולה לחזור מספר פעמים במהלכן של שנים מספר, ולאחר מכן לא להתרחש שוב במשך זמן רב. אבל לוח השנה היהודי ידוע בדיוקו הרב. הוא לא "מאבד זמן" ואף לא "מרוויח זמן", כמו שקורה בכמה מלוחות השנה האחרים.

לפני התיקון

הסנהדרין הביאה בחשבון כמה גורמים שונים במהלך שיקוליהם אם להכריז על שנה מעוברת בשנה נתונה כלשהי. הגורם העיקרי שעלה בחשיבותו על כל השאר היה נקודת השוויון של האביב, כלומר הנקודה שבה מתקיים שוויון בין היום ללילה.

אם נקודת השוויון של האביב הייתה חלה לאחר המחצית הראשונה של חודש ניסן (כלומר, ב-טו' בניסן או לאחר מכן), אזי השנה הייתה מוכרזת אוטומטית כשנה מעוברת. הסיבה לכך היא, שכפי שהזכרנו קודם לכן, כתוב בתנ"ך: "שמור את חודש האביב ועשית פסח לה' אלוקיך...".21

אולם לא היה די בכך שפסח יחול אחרי נקודת השוויון, הוא הזמן שבו התחיל האביב "באופן רשמי", אלא היו צריכים לשרור תנאים אביביים הלכה למעשה. אם בארץ ישראל השעורה עדיין לא הבשילה22 ועצי הפרי העונתיים עדיין לא פרחו – גם זו הייתה סיבה מספיקה לדחיית חודש ניסן על ידי הוספת חודש אדר שני. האביב היה צריך להיות מורגש בירקותו וברעננותו.

כמו כן היו קיימים כמה גורמים שלא קשורים לעונות שאותם הביאה הסנהדרין בחשבון בשיקוליה, כמו למשל, מצב שבו הכבישים והגשרים היו במצב ירוד עקב עונת החורף הגשומה, שמנע מן העולים לרגל להגיע לירושלים לפסח.