את הראשונים חצב בורא העולם בכבודו ובעצמו, אבל אז משה שבר אותם מסיבה טובה. את השניות משה רבינו חצב בעצמו; אלו ואלו היו מעשה ניסים ושימשו עדות לעם ישראל לנצח, ואת הסמל שלהם ניתן למצוא כמעט בכל בית כנסת.

אלו הם שני לוחות הברית אותם קיבלנו על הר סיני. הבה נלמד על ההיסטוריה המרתקת שלהם, וגם נסקור עובדה חשובה לא פחות: כיצד ציור של אמן לא יהודי הפך לטעות נפוצה באלפי בתי כנסת ובתי ספר.

אלוקים נותן למשה רבינו שני לוחות

נפתח בסיפור המובא בחומש.

לאחר המעמד העוצמתי של מתן תורה בו בורא העולם אמר לעם ישראל את עשרת הדברות, עלה משה להר שם הוא שהה במשך ארבעים יום. ללא מזון וללא שתיה הוא למד את התורה מפי האלוקים. בסוף אותה תקופה נתן לו בורא העולם מתנה אותה עליו להעביר לעם ישראל: שני לוחות אבן עליהם היו חקוקים עשרת הדיברות – משני צידן. הפסוק מתאר כי הלוחות היו "כתובים באצבע אלוקים"1 , "מעשה אלוקים, והמכתב מכתב אלוקים הוא חרות על הלוחות"2 .

כשהלוחות בידו ירד משה מן ההר, אבל אז הוא הופתע לגלות שבהיעדרו העם נכשל בחטא חמור של עבודה זרה והחל לעבוד את עגל הזהב. בתגובה, משה לקח את הלוחות, השליך אותם אל הארץ והן נשברו. הוא הבין שבורא העולם כועס מאוד על חטא עם ישראל, ומיהר לשוב אל ההר ולהתפלל לבורא העולם שיסלח להם. לאחר ארבעים יום של תחנונים, בראש חודש אלול, אמר לו בורא העולם לחצוב סט נוסף של לוחות עליו האלוקים יחרוט שוב את עשרת הדברות.

"פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים, וכתבתי על הלוחות את הדברים אשר היו על הלוחות הראשונים אשר שברת"3 .

משה חצב לוחות והביא אותם לבורא העולם. מאוחר יותר, כאשר נבנה המשכן, הוכן ארון מיוחד שם היה מקומם של הלוחות השניים והסט השבור.

הלוחות במדרש

רבות מדובר בלוחות במסורת היהודית. על פרטיהם ה"טכניים", כמו גם על המשמעות שטמונה בהם. הנה כמה טעימות.

התלמוד4 מזכיר את הלוחות בין "עשרה דברים שנבראו בערב שבת בין השמשות". המדובר הוא על ערב השבת הראשונה, בסיום ששת ימי בריאת העולם. "בין השמשות", לקראת סיום מלאכת בריאת העולם, הוסיף הבורא ליצור כמה דברים מופלאים וניסיים שישמשו את העולם בעתיד. אחד מהדברים הוא הלוחות.

במקום אחר מרחיב התלמוד5 על הנס שהיה בלוחות. האותיות היו חקוקות מצד אל צד, ונראו משני הצדדים, דבר שיצר שתי בעיות שנפתרו בדרך נס:

אותיות סופיות ותלויות. האותיות ם ו-ס חלולות ובאופן טבעי הן היו אמורות ליפול. בלוחות היה נס, והחלק הפנימי של האותיות הללו היה תלוי באוויר.

כתב דו-צדדי. למרות החקיקה מצד אל צד, שגורמת לחשוב שהאותיות נראו כראוי מצד אחד ומהצד השני הן נראו הפוכות – התרחש נס וניתן היה לקרוא את עשרת הדברות שעל הלוחות משני הצדדים.

נס נוסף בלוחות קשור בכובדן הרב, וביכולתו של משה להחזיק אותם בידיו. במקום אחד6 מתאר המדרש ששני הטפחים העליונים מתוך שש הטפחים של אורך הלוחות היו אחוזים ביד האלוקים, ומשה אחז רק בשני הטפחים התחתונים. הסבר נוסף7 לנס הוא שהכיתוב הקדוש של עשרת הדברות על הלוחות כביכול נשא את משקלם הרב.

המדרש8 מתייחס גם למשמעות הלוחות. את אמירת הפסוק שכתב האלוקים היה "חרות על הלוחות" מפרשים כחירות שמביאים הלוחות המסמלות את לימוד התורה; חירות מהגלות, מייסורים או ממלאך המוות.

התלמוד9 מתייחס לגניזת שברי הלוחות הראשונות בארון הברית יחד עם הלוחות השניות, ולומד מכך שאסור לבזות אדם שהיה תלמיד חכם בעבר, גם אם הוא שכח את כל לימודיו.

ממה נעשו הלוחות?

עשיית הלוחות מאבן מפורשת בפסוק. המדרש מפרש שמדובר באבן חן יקרה ושמה "סנפירינון". על פי המדרש10 , לחציבת הלוחות השניות שהייתה בידי משה נעשה נס. בתוך אוהלו של משה נברא מחצב של הסנפירינון.

התלמוד11 מציין שכריית אבני היהלום לעשיית הלוחות העשירה את משה עצמו, שקיבל במתנה את הפסולת שנוצרה מחציבת האותיות באבן היקרה.

כיצד נראו הלוחות?

כיצד נראו הלוחות? ייתכן מאוד שרוב הקוראים משיבים בביטחון: שני מלבנים שמסתיימים בחלקם העליון בכיפה עגלגלה בצורת חצי עיגול. לאמתו של דבר, מדובר בטעות שהשתרשה, ולמעשה הלוחות היו מרובעות לחלוטין והסתיימו בפינות חדות גם בחלקם העליון.

ההוכחה הישירה למרובעות הלוחות נמצאת בדיון בתלמוד12 על האופן בו נכנסו שני זוגות הלוחות לארון הברית, כשלכל אורך הדיון התלמוד משתמש במידה מרובעת ומדוייקת: שישה טפחים על שישה טפחים13 .

הרבי מליובאוויטש זצ"ל הסביר14 את שורש הטעות במסורת הנוצרית שחדרה לתרבות היהודית בשנות הגלות, בהן הזדקקו לשירותי דפוס וכדומה מידי נוצרים. הנוצרים עיצבו בפתח הספר לוחות כפי שמקובל אצלם, והטעות השתרשה בקרב היהודים שהביטו בעיקר בתוכנו של הספר ופחות התעמקו בעיצובו.

הרבי עורר15 את הצורך לתקן את הטעות, והורה להקפיד על ציור הלוחות באופן המדוייק והנכון (עם "גג" מרובע) גם כאשר משתמשים בסמל הלוחות בלבד, כמו על פרוכות ארונות קודש וספרי תורה או בציורי המחשה לילדים.

שבירה ופשרה

כאמור, את הלוחות הראשונים שבר משה כאשר הוא ירד מהר סיני ומצא את עם ישראל עובדים את עגל הזהב.

המדרש16 משתמש במשל נאה כדי להבהיר את מהות מעשה השבירה של משה:

משל למלך ששלח שליח לקחת לו אישה, ואף הפקיד בידו חוזה "כתובה" על נישואיו איתה. אך כאשר הגיעה השליח לקחת את האישה עבור המלך, הוא גילה לחרדתו שהיא פנתה להיות עם איש אחר במקום עם המלך.

כדי להציל את האישה, עשה השליח מעשה חמור. הוא קרע את שטר ה"כתובה" ששלח המלך לאשה. כך היא לא תהיה אשתו של המלך, וחטאה עם אדם אחר יהיה פחות חמור וייסלח.

לאחר מעשה, חשש משה17 מתגובת הבורא למעשה הנחרץ שלו בשבירת הלוחות. אך אלוקים ניחם ועודד אותו, ואף הודה לו על המעשה שהציל את בני ישראל – בניו האהובים של הבורא. כך מפרשים18 את דבריו של הבורא למשה על הלוחות הראשונים "אשר שיברת", "יישר כוחך ששיברת".

לוחות שניות

למרות שהלוחות השניות ניתנו לאחר חטא העגל, נוספו בהם פירושי התורה ותורה שבעל-פה שנאמרו למשה רק אז19 , כנספח ללוחות השניות.

יום הכיפורים היה אחד מן הימים השמחים ביותר שהיו לישראל20 בגלל העובדה שבו ניתנו הלוחות השניות.

המסר די ברור: גם לאחר חטא וירידה, אל לו לאדם להתייאש. תמיד ניתן לחזור בתשובה ואף להגיע לרמות רוחניות נעלות בהרבה מאלו שהיו לפני החטא.