שנות חייו של יעקב: מאה ארבעים ושבע. מתוכם, הוא בילה את שבע-עשרה שנותיו האחרונות בארץ מצרים ליד יוסף בנו האבוד והאהוב. בטרם מותו, חושש יעקב שהמצרים עובדי האלילים יהפכו את קברו למקום פולחן, והוא משביע את יוסף שיעלה את ארונו לקבורה בארץ כנען. יוסף נשבע לעשות זאת.

יעקב נופל למשכב, ויוסף ממהר לקחת את בניו מנשה ואפרים להתברך מפיו של יעקב. "אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי" אומר לו יעקב.

לאחר שהוא מנשק ומחבק את נכדיו, מניח יעקב את ידו הימנית על אפרים הבן הצעיר, ואת ידו השמאלית על מנשה הבן הבכור. הוא מברך אותם, ובין היתר אומר: "המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים, ויקרא בהם שמי ושם אבותי, אברהם ויצחק, וידגו לרוב בקרב הארץ".

יוסף, שחושש שאביו כבד הראיה התבלבל בין האחים, מנסה "לתקן" את הטעות ולהניח את ידו הימנית של אביו על מנשה הבכור. אך יעקב מבהיר לו כי הוא עשה זאת בכוונה תחילה. גם מנשה יגדל ויהיה לעם, אך אפרים הצעיר יגדל ממנו, הוא מסביר ליוסף.

בטרם מותו קורא יעקב לבניו, מברך אותם, מוכיחם על מעשיהם ומציין את תכונות הנפש שלהם. דברי ברכה אלו עוד יתגלו כנבואה שחזתה היטב את העתיד.

לראובן, בנו בכורו, מזכיר יעקב את חטאיו ואת מידת הכעס שלו;

שמעון ולוי היו אלו שהרגו את תושבי שכם ב"מעשה דינה", ואף ביקשו להרוג את יוסף;

יהודה נמשל לאריה וללביא, ומבניו יעמדו מלכים לישראל עד המלך המשיח;

שבט זבולון ישכון לחוף הים ויעסוק במסחר;

בני-בניו של יששכר יעסקו בתורה;

מדן יעמוד השופט שמשון, שיושיע את העם היהודי;

שבט גד יהיו חלוצים במלחמות ישראל;

אשר יתברך בזיתים משובחים ובשמן;

השטח שיקבל שבט נפתלי יתברך בפירות שימהרו להבשיל;

ליוסף מעניק יעקב ברכות רבות, "בן פורת יוסף, בן פורת עלי עין", ומפרט את היסורים שהיו מנת חלקו;

והבן הצעיר, בנימין, נמשל לזאב ומצאצאיו יקומו מנהיגים שיושיעו את ישראל בעת צרה.

לאחר-מכן שב יעקב ומברך את כל בניו כאחד, מצווה אותם לקבור אותו במערת המכפלה – שם נקברו אבותיו, אמהותיו ואשתו לאה, אוסף רגליו אל המיטה ונאסף אל עמיו.

יוסף בוכה ומנשק את אביו; לאחר שחונטים את גופתו של יעקב, מבקש יוסף מפרעה רשות לעלות לארץ כנען ולקבור את אביו. פרעה מעניק את הרשות המיוחלת.

בטקס רב-רושם יוצאים האחים עם כל עבדי פרעה וזקני ארץ מצרים לקבור את יעקב. מלכי כנען והאומות הסמוכות אף הם מצטרפים לטקס הלויה ולאבל הכבד.

כששבים אחי יוסף למצרים, הם חוששים שכעת, לאחר שאביהם נפטר, יחליט יוסף להתנקם בהם על כך שמכרו אותו לעבד. הם מתחננים לפני יוסף שימחל להם, והוא אומר "התחת אלוקים אני"? הוא מציין כי העובדה שנמכר היתה מאת האלוקים, על-מנת שיוכל לפרנס את אחיו בשנות הרעב הכבד.

בטרם נפטר, מצווה יוסף לאחיו שכאשר יגאל אותם האלוקים והם יצאו ממצרים, יקחו עמם את עצמותיו.

יוסף מת בן מאה ועשר שנים.